בימינו אלה, נראה שהאנושות בחרה ב"נוח" כשאיפה או דרך חיים (מלבד ה"פולניות", כמובן, שלא באו לכאן כדי להנות..).

האמת – אין רע בנוח. נוח זה נעים ושליו, זה אפילו נפלא!
יש לנו חנויות נוחות בתחנות דלק עם כל מה שאנחנו יכולים לחשוב עליו שפתאום נזדקק לו באמצע הדרך, יש לנו בבית מבחר רהיטים וכלי בית מפנקים, טכנולוגיה שממשיכה להתפתח ומספקת נגישות ופתרונות למגוון דברים תוך הפעלת מאמץ מינימלי – הכל בהישג יד, ונוח.

מדעי החברה והנפש טבעו את המונח "איזור הנוחות" כדי להגדיר איזור (מנטאלי) שבו אנחנו מרגישים בטוחים ומוגנים. זה המקום בו הכל מוכר, נעים ומותאם למה שאנחנו "רגילים" אליו. זה איזור שמטבעו הוא איזור מאד יציב – אבל הוא גם לפעמים איזור של תקיעות מסויימת, של חוסר תנועה.
מסביב לאיזור הזה, לפי התפיסה, נמצא "איזור הלמידה", איזור של אי נוחות מסויימת, גם אם מתונה, אבל זה האיזור שבו מתרחשת הלמידה, הצמיחה וההתפתחות. האיזור בו אנחנו רוכשים כלים ומיומנויות, האיזור של היצירתיות והרחבת התודעה.
ומסביב לאיזור הלמידה נמצא "האיזור המסוכן" והלא נודע. הוא נמצא מספיק רחוק מהביטחון של איזור הנוחות בשביל לייצר תחושת חרדה.
אם היינו מציירים את זה רגע, זה היה נראה כמו ציור של מטרה (כמו מטרות של חיצים) כשהעיגול המרכזי הוא איזור הנוחות, וסביבו העיגולים האחרים.
ואנחנו, כמובן, מכוונים לקלוע אל איזור הנוחות הנחשק.

כשחושבים על זה, אפשר להבין את האתגר שביצירת שינויים משמעותיים וארוכי טווח בחיינו. הם הרי מאלצים אותנו לצאת מגבולות איזור הנוחות הבטוח והשליו,
אל איזור הלמידה, בו אנחנו אמנם צומחים ומתפתחים,
אבל גם הוא גם פחות "בטוח" מאיזור הנוחות, וגם גובל באיזור סכנה.
במקום מסויים היציאה מאיזור הנוחות עשויה לתת תחושה של סכנה כמעט קיומית, מעצם התנועה אל כיוון הלא נודע..
ההיסוס שמלווה את היציאה מאיזור הנוחות – לגמרי מובן.

ועם זאת..
בעיניי, שינוי הוא קצת כמו נעל חדשה.
לפעמים הוא מגיע כי זה כבר הכרחי ובלתי נמנע,
לפעמים הוא מגיע מתוך בחירה מרגשת/משמחת,
ועדיין תהיה בד"כ תקופת הסתגלות שבה קצת לוחץ ולא נוח.

ומה קורה כשאנחנו בכל זאת רוצים משהו שהוא פחות חלק מהשיגרה שלנו, כשאנחנו רוצים שינוי כלשהו, או אפילו פשוט מרגישים שאנחנו זקוקים למשהו אחר?
ונגיד שהבאנו את עצמנו לכדי החלטה לבצע שינוי – למה בכל זאת אנחנו לא תמיד מצליחים לעגן אותו, להטמיע הרגלים חדשים, להתמיד בקיום הבטחות שעשינו לעצמנו להתנהלות שונה, ולפעמים אפילו במחיר יקר?
ואיך מגיעים למצב שבו שינוי הופך לטבעי יותר ו"מחזיק" לאורך זמן?

התשובה היותר נפוצה תהיה "צאו מאיזור הנוחות". ישנם אף כאלה שאומרים שהאויב הגדול ביותר של השינוי וההתפתחות הוא הנוחות.

ואנחנו בד"כ נוטים לגשת אל שלב הביצוע עם המון מוטיבציה ואנרגיה, שזה טבעי ונהדר. ועם זאת, התנופה הזאת לפעמים מייצרת צעדים גדולים מאד בנעליים חדשות ולא "מרוככות", שמהר מאד מייצרות אי נעימות עד שכבר לא נעים לדרוך בתוכן, ואז מתחילים להימנע.
ולא משנה כמה הצעדים נהיים יותר קטנים עם הזמן (כי פחות ופחות נוח), החוויה השלילית (או היעדר החוויה החיובית) כבר שם, מוטבעת, ומורידה לנו את המוטיבציה להמשיך.
נוצר צורך בהתמודדות, מאתגרת יותר או פחות, ועדיין התמודדות והתנסות אחרת, חדשה, ללא ערבויות להצלחה.

הגישה האישית שלי (בכל תחומי החיים) היא שינוי אופן ההתבוננות.
מי שלא מעוניין ב"חפירות עומק" יכול פשוט לבוא בגישה של הגדלת איזור הנוחות. מה זה אומר?
זה אומר באופן הדרגתי לקחת מראש צעדים קטנים, בסבלנות. ככל שנבקר יותר באיזור הלמידה, נטשטש את הגבולות בין איזור הנוחות הקיים לבין איזור הלמידה. ייווצרו שבילים חדשים, וככל שנצעד בהם יותר הם יתרחבו ויהפכו לנוחים יותר, והנה הגדלנו מעט יותר את איזור הנוחות, צמצמנו את הפחדים, הגענו ללמידה ו"דחפנו" רחוק יותר את איזור הסכנה – מעין "ריכוך" של הנעל החדשה שתתרחב קצת ותתאים יותר לרגל, עד שתהיה נוחה.
ולא חייבים ליישם את זה רק בתהליכי שינוי מוצהרים/גדולים. גם שינויים קטנים בביצוע פעולות וטקסים יומיומיים, "שבירות שיגרה" קטנות, תורמים להגדלת איזור הנוחות, מעצם ההתמודדות איתם.
צעדים קטנים והתמקדות בהצלחות הקטנות גם משמרים מוטיבציה להמשיך לאורך יותר זמן, בניגוד לציפיות (שלא תמיד עומדות במבחן המציאות) להישגים גדולים.
ואם יש לכם אנשים טובים באמצע הדרך, או כאלה שמלווים אתכם כבר מתחילתה – אשריכם והנה עוד צעד לכיוון ההצלחה.

[אלה שמעוניינים בפתרון יותר עמוק וארוך טווח, ילכו בדרך של הבנה עמוקה יותר של מה שמניע אותנו. החששות שמלווים וטבועים בנו מהילדות וטמונים עמוק בפנים, שמציבים מכשולים בכל שלב בדרך, ובעיקר בדרכים חדשות. ואת אלה, עם עזרה מקצועית – אפשר לנטרל, לשנות, ואפילו להסיר מהדרך. אבל זה כבר תהליך לגמרי אחר 🙂 ]

בשורה התחתונה – את המעצור האמיתי כשאנחנו באמת רוצים משהו, כמו גם את ההצלחה – אנחנו יוצרים לעצמנו. וככל שנגדיל את איזור הנוחות יותר – איכות החיים שלנו תעלה בהתאמה.