השפע קיים סביבנו באופן קבוע, מאז ומעולם. וכמו יתר הדברים שמקיפים אותנו, כשאנחנו לא מודעים למשהו – אנחנו פשוט לא רואים אותו, לא מרגישים אותו, והוא "לא קיים".
שפע הוא בעצם על תקן פוטנציאל לא מזוהה ולא ממומש ברוב חיי היומיום שלנו. הוא תפיסה. בספר "סוד השפע" של ענת לב-אדלר ורונית נשר, נאמר על השפע שהוא "היכולת להשתמש במשאבים שנמצאים ברשותנו כדי להמיר אותם למשהו חדש ומעשיר".
זהו מצב תודעתי שבו אנחנו מניחים בצד את החרדה הקיומית ויצר ההישרדות שמנהל אותנו ביומיום, ומאמינים באמונה שלמה שהצרכים שלנו ימולאו. הכרה בכך שהיקום הוא שופע ושאנחנו ביטוי של היקום.
מכירים את הסרט (או הספר) "הסוד", של רונדה בירן? שם מדברים על "חוק התנודה והמשיכה", שאומר שכל מה שנכנס לחיינו – אנחנו משכנו אותו אלינו, והוא נמשך אלינו דרך המחשבות שלנו – מה שאומר ש"הכל בראש".
אז מה, עוזבים הכל ויושבים בבית עם רגליים וידיים שלובות, עוצמים עיניים ומאמינים חזק? אז זהו, שלא כ"כ. כדרכה של אנרגיה – הכל בתנועה (או לפחות הרוב*) = נדרשת פעולה. התודעה שלנו זקוקה לתרגול על מנת לזמן שפע ולממש אותו (האוטומט שלנו בד"כ שקוע בהישרדות / להשיג "עוד" – שני צדדים מאד תובעניים ודומיננטיים של אותה הסקאלה), ואנחנו זקוקים לתנועה על מנת להתקדם לאנשהו.
אם נחזור רגע לספר "סוד השפע", סיכמו שם את דברי החכמים הבודהיסטים, שפסקו כי לאדם דרושות שש תכונות כדי להיות בשפע:
- נדיבות כלפי הסביבה וכלפי עצמו
- חיים בעלי משמעות
- אנרגיה חיובית והרחקת כעסים
- חיים מן הפנים אל החוץ
- שליטה בתודעה ובמחשבות שלנו
- הבנה שהטוב הוא טבעו של האדם.
ישנו הסבר מפורט יותר לכל אחת מהתכונות במאמר: "בודהיזם – שש הפעולות המשחררות".
נשמע "רוחני" ולא פרקטי? לא בהכרח.
לפי "סוד השפע" – קיים משולש של תודעה, רצון ומימוש, כשבשורה התחתונה, ברגע שאני מבין שהשפע קיים בעולם ויכול להתקיים אצל כולם ללא חשש למחסור, אני חש שיש לי את הזכות (=אני ראוי) לחיות בשפע, ואני מאפשר לו להגיע אלי = להתגשם.
לפי תאוריית "הסוד", רתימת האנרגיה מתבצעת ב-3 שלבים: בקשה, אמונה וקבלה.
בשלב הבקשה אנחנו מבקשים לעצמנו את מה שאנחנו רוצים (פעם אחת מספיקה – כמו בהזמנה של משהו במסעדה או דרך האינטרנט). כאן אנחנו בעצם מבהירים לעצמנו מה אנחנו רוצים.
בשלב האמונה, אנחנו מאמינים שקיבלנו (שוב – כמו בהזמנה במסעדה או דרך האינטרנט), שזה כבר שלנו. ברגע שביקשנו, ואנחנו מאמינים ויודעים שזה כבר שלנו – היקום מתחיל להסיט את האנרגיות לכיווננו.
בשלב הקבלה, אנחנו מתחילים להרגיש טוב ולהיות מאושרים, כמו שאנחנו יודעים שנרגיש כשמה שביקשנו יגיע. כשאנחנו מרגישים טוב אנחנו על תדר של קבלה – תדר שבו כל הדברים הטובים יבואו אלינו, ונקבל את מה שביקשנו.
עכשיו תגידו לי שזה עדיין לא עוזר לכם לממש. שזה לא פרקטי..
העניין הוא כזה: אנחנו תופסים את העולם דרך סך החוויות שלנו. החוויה שלנו מושפעת מרגש. הרגש מושפע מהפרשנות האוטומטית שלנו. הפרשנות מגיעה מתוך ידע או ניסיון עבר – שלנו או של אחרים. במילים אחרות – אין אובייקטיבי כשמדובר בתפיסה. כתוצאה מכך, אנחנו לומדים לספר לעצמנו כל מיני "סיפורים" של "למה זה יכול / לא יכול להצליח", וכד', ומפתחים לאורך החיים כל מיני "אמונות מגבילות". ואלה עומדים בדרכנו לתודעת השפע ולשינוי המיוחל.
העלאת רמת המודעות שלנו למחשבות ולהרגלים האוטומטיים שלנו והבנת מה שמניע אותנו בחיי היומיום, יעזרו לשחרר אותנו מה"סיפורים" שלנו, ויקדמו אותנו אל הטמעת תודעת השפע.
"אין מגבלות ליקום. אתה מציב מגבלות ביקום עם הציפיות שלך" (דיפאק צ'ופרה)
שירלי בן משי - אימון אישי וסדנאות 