כשאנחנו חושבים על גבול, אנחנו בד"כ חושבים על מסגרת כלשהיא. בין אם מדובר במסגרת פיזית, או אחרת (חוקים, נורמות, ערכים וכד', כשגם הם מתחלקים לקטגוריות אזרחיות, רגשיות, דתיות, וכד').

כולנו זקוקים לגבולות. זהו חלק בסיסי ובלתי נפרד מההתפתחות של בני האדם ושל בעלי החיים. זהו צורך חינוכי, רגשי, ולעיתים אף הישרדותי.

בחיי היומיום שלנו אנחנו מציבים גבולות על מנת לשמור על עצמנו, בין אם כדי שנוכל להשתייך ולהיות חלק ממשהו, ובין אם כדי לספק את הצורך באינדיבידואליות ו/או הגנה, כשהגבולות העיקריים המניעים את רובנו כיום הם הפיזיים והרגשיים.

אם ניקח דעות מ-2 קצוות של סקאלה דמיונית לתפישת הגבולות – יש שיראו בגבולות משהו מגביל ושלילי שעוצר אותנו מלהתקדם לאן שרצינו, ויש שיראו בהם ביטחון, מקום של נחמה, סדר והיגיון.
(חומה, למשל, היא גבול. כשהיא סביב מתחם מסויים, נגיד מבצר, היא מגבילה אליו גישה, לפעמים כולאת. עם זאת, היא מייצרת אפשרות תנועה חופשית ונינוחה בתוך כתליה, הגנה מהעולם החיצוני. ביטחון ושלווה.)

אז מה יותר נכון, מי יותר צודק?

שניהם, ואף אחד. גבולות הם בעצם, בו זמנית, שני צידי הסקאלה ואף אחד מהם. גישת המפתח היא איזון, ומילת המפתח היא בחירה.

ככל שהאדם יותר מודע לעצמו – לחוזקות שלו ולמי שהוא, וככל שהוא יודע להבחין בין מה שעושה לו טוב ומעצים אותו לבין מה שעוצר ומעכב אותו, יכולת הצבת הגבולות האישיים שלו טובה ואפקטיבית יותר, ויכולת ההשתלבות שלו בגבולות הטבעיים בסביבתו טובה יותר. עם המודעות מגיע החופש, השחרור.

אמנם ישנם גבולות שבאים אוטומטית עם בחירת מקום המגורים שלנו, הדת שלנו, וכד', אך ההתנהלות שלנו איתם ובתוכם נתונה לבחירה שלנו.

וכאן נשאלות השאלות המאתגרות יותר – איך אני רואה את עצמי, מה אני רוצה, ומה אני בוחר לעשות עם זה.

"גבולות כמו פחדים, הם לעיתים תכופות רק אשליה" (מייקל ג'ורדן")

"אם אתם חושבים שאתם יכולים לעשות משהו או חושבים שאתם לא יכולים לעשות משהו, אתם צודקים." (הנרי פורד)