מסופר בקרב בני הצ'ירוקי, על אחד מזקני השבט שישב עם נכדו וסיפר לו על קרב המתחולל בתוך בני האדם.

הוא אמר: "נכדי, הקרב המתחולל בתוך כל אחד מאיתנו הוא בין שני זאבים.

זאב אחד הוא רע: כעס, קנאה, קנאות, צער, חרטה, השתוקקות ותאווה, גבהות הלב, רחמים עצמיים, רגשות אשם, טינה, רגשי נחיתות, שקרים, גאוות שווא, רגשי עליונות ואגו.

הזאב השני הוא טוב: שמחה, שלווה, אהבה, תקווה, רגיעה, ענווה, חביבות, טוב לב, אמפתיה, נדיבות, כנות, חמלה ואמונה."

הרהר הנכד בדברי סבו לזמן מה ואז שאל: "מי משניהם מנצח?"

ענה הצ'ירוקי הזקן בפשטות: "זה שאתה מזין."

 

חולשות / צרכים / חסכים / אגו / הכלה / אהבה / ענווה / אמפתיה ..
הכל קיים בתוך כולנו, מרכיב וחלק מהמכלול שהופך אותי למי שאני.
השאלה היא מי מנהל את מי, מי נוהג אותי למקומות שאליהם אני הולך.

אני מאמינה שהתשובה זהה לתשובת הסבא – מי שאני מזין.