אצל מי באמת נמצא הכדור?

השנה חגגנו מונדיאל, וכל העולם היה עסוק בו. אני מנצלת את ההזדמנות לעשות פה אנלוגיה קטנה..

כשאנחנו צופים בשידור של משחק כדורגל, חוץ מהשדרנים יש לנו כמה בעלי תפקידים עיקריים שבאים לידי ביטוי.

נתמקד רגע בתפקידים של העיקריים מביניהם:

השחקן – משחק. נמצא בתוך המשחק, מתמודד עם הסיטואציות שסביבו באופן מיידי, מתפעל אתגרים שעולים לאורך ההתרחשות, ועוצר רק כדי לקחת אוויר ולהמשיך לשחק.

השופט – שופט. יודע את כל החוקים והכללים, ומקבל החלטות לפי שיקול דעתו כצופה מהצד.

הפרשן – מחוץ למשחק. יושב בד"כ באולפן, רחוק מההתרחשויות, ותפקידו להביע את דעתו לגבי יכולת קבלת ההחלטות של כל אחד מבעלי התפקידים, מה יכול היה להיעשות אחרת, מי הפתיע ומי טעה, ו/או מה ניסו לעשות כאן.

ואם נשליך את התפקידים האלה על חיי היומיום:

שחקןפרואקטיבי, אקטיבי ופרקטימייצר סיטואציות על מנת להשיג את המטרות שלו, וכשהדברים לא קורים לפי התכנון המקורי, לוקח את המצב הקיים ומפיק ממנו את המקסימום האפשרי על מנת להגיע לתוצאות הרצויות. מאחורי הקלעים – יודע להיעזר במקורות ידע ובבעלי ניסיון על מנת להשתפר ולהתפתח. אין אגו – יש למידה אינסופית ועבודה קשה.

השחקן חי את ההווה, ויש לו מיקוד שליטה פנימי – הוא בוחן את ההתנהלות האישית שלו בסיטואציה, ואת הגורמים השונים בהתנהלות שלו שהובילו לתוצאה הסופית.
פרשן/שופט – אף פעם לא בעשייה פעילה. הוא מתייג ומבקר על סמך מראה עיניו. תוצאה. את מה שהוא צריך לדעת הוא כבר יודע, ולכן הוא בד"כ יודע יותר טוב מכל השאר, ויותר מנוסה וחכם מכל השאר, מה שנותן לו את הזכות והפריבילגיה לקבוע מי בסדר או לא בסדר, מי צודק או טועה, וכמובן – מה יכול היה להיעשות אחרת.

הוא חי בעבר, ומיקוד השליטה כאן הוא חיצוני – התוצאה היא תוצר של התנהלות של אחרים.


אנחנו בוחרים איזה תפקיד לאמץ לעצמנו במהלך החיים, ולפעמים אנחנו עוברים מתפקיד לתפקיד בסיטואציות שונות. אבל אם לא נבחר ממקום מודע ומושכל, הנטיה הטבעית/האוטומטית שלנו תישאר די קבועה. או שאנחנו במשחק ומתפעלים את החיים שלנו בהתאם למקומות שאנחנו רוצים להגיע אליהם, או שאנחנו ליד המשחק, שופטים או מפרשנים את השחקנים וההתרחשויות שסביבם.


רק אנא זכרו:

שחקן – יכול תמיד להפסיד (לפעמים בגדול), או לנצח, ואין דרך להבטיח מראש את התוצאה. הן הניצחון והן ההפסד הם שלו ובזכותו/בגללו. האחריות המלאה היא שלו, והעשייה שלו משפיעה באופן ישיר על התוצאה. הוא חווה בפועל את המגרש, לטוב ולרע, ונמצא כל הזמן במקום של למידה, שיפור והתפתחות.

פרשן ושופט – לא יכולים להפסיד, או לנצח, כי הם לא משחקים באופן פעיל, והאחריות בפועל על ההישגים אינה מוטלת עליהם. הם תמיד מרגישים שידם על העליונה, כי הם תמיד יודעים יותר טוב. אין להם באמת עשייה במגרש. הם לא נוגעים בכדור. יש להם רק דעה מגובשת, והניסיון והדעה שלהם הם מבחינתם הכי רלוונטיים ונכונים.

והשאלה הנשאלת כאן, אנשים יקרים, You can talk the talk. But can you walk the walk?