חליל ג'ובראן אמר פעם שאנחנו בוחרים את ההנאה והעצב שלנו הרבה לפני שאנחנו חווים אותם.

כל חוויה מעניקה לנו הזדמנות ללמידה, ומנגנוני ההגנה שלנו נעזרים בחוויות העבר על מנת לוודא שאנחנו זוכרים את השליליות מביניהן, ועוצרים אותנו מדי פעם, שמא ניפגע.

יחד עם זאת, לפעמים אנחנו מאפשרים לעצמנו להימנע מהתנסויות וחוויות חדשות מתוך זיכרון של ניסיון עבר פחות מוצלח, במקום לתת הזדמנות לחוויה חדשה, שתיווצר ממקום יותר חכם, יותר בוגר, או פשוט שונה. שונה מעצם זה שאנחנו, עם השנים, משתנים, מתבגרים, ותופסים את החיים בפרספקטיבות אחרות.

אם טעמתי עוגה בעבר ולא היה לי טעים, האם בכך הוכרז ונחתם על כל סוגי העוגות בכל העולם גזר דין של "לא טעים"? ואם טעמתי עוגות כמה פעמים במקומות שונים ולא כולן היו היה מרהיבות – זו סיבה להימנע מלטעום עוגה שהומלצה בחום על ידי חבר/ה? ות'כלס, מה כבר יקרה אם גם זה לא יהיה לי טעים?!

לפני כמה שנים רכבתי על סוס ועפתי ממנו. קורה. ומה אם עפתי יותר מפעם אחת? האם זה אומר שבכל פעם שאעלה על סוס אמצא את עצמי נוחתת על האדמה, ולאו דווקא על הרגליים? האם בכך נחתם הגולל על מערכת היחסים שלי עם החיה המופלאה הזו? ומה אם נעשה שינוי במשתנים (סוס אחר, מקום אחר, סיטואציה אחרת, וכד')?

לאחרונה, התחלתי לאפשר לעצמי לחוות חוויות חדשות, למרות הזיכרון השלילי של התנסויות העבר. איפשרתי לעצמי להתמסר לניסיון חדש, למרות הפוטנציאל השלילי. כי מה הכי גרוע שיכול לקרות? אותה החוויה? את זה אני כבר מכירה, עם זה אני כבר יודעת איך להתמודד ולהתקדם משם הלאה.

זה לא היה פשוט לשחרר את כל העכבות וה"היגיון" שסיפקו מנגנוני ההגנה. אבל ברגע שהתקבלה ההחלטה, הנחישות הצליחה (לאט לאט) לנצח את הרעשים ולאפשר תנועה. וזכיתי.

זכיתי בחוויה שהייתה קצת מלחיצה, הרבה נפלאה, ובאופן חד-משמעי מאד שונה. נפתחה אצלי דלת לעולם חדש של חוויות – ועל זה אני שמחה ומודה.

מה איתכם?