חצי הכוס ואיך חיים עם זה

לפני כמה זמן ראיתי סרטון של מישהו, והוא ניסח משהו בצורה שהרגישה לי כ"כ מדוייקת, שזה נחרט לי בזיכרון.
הוא אמר שזה לא עניין של לראות את חצי הכוס המלאה או הריקה. העניין הוא לראות את הכוס כפי שהיא באופן שלם, ואז לבחור אם להכיל את המצב הקיים ולהשאיר את הכוס כמו שהיא, או לשנות את כמות המים.
במקום מסויים הוא לקח את מה שאנחנו משתמשים בו כדוגמא לאופטימי לעומת פסימי ואמר – בואו רגע נהיה פרקטיים. בואו ניקח מצב קיים, נביט עליו כמכלול, ונראה מה עושים איתו ואיך מתקדמים מכאן כדי להמשיך ולחיות באופן הרצוי לנו.

ויאללה בואו נפרק את זה.
בואו נדמיין סיטואציה שבה החלטתי שלא טוב לי בעבודה. תאורטית, אני יכולה לבחור באחת מן האופציות הבאות:
פסימיות – יאללה לא טוב פה, ועם המצב בשוק, בטח לא יהיה טוב יותר גם במקומות אחרים. אז מה זה כבר משנה? לפחות את ה… הזה אני כבר מכירה (איך אומרים, טוב אויב מוכר..)
אופטימיות – הי, לפחות יש לי עבודה, הכנסה קבועה ומסודרת בכל חודש, אני כבר מכירה כאן הכל ואת כולם, העבודה קרובה לבית, שעות נורמאליות, תודה לאל לפחות יש את זה.
פרקטיות – טוב, אז זה המצב. יש בו פלוסים ויש בו מינוסים, ובשורה התחתונה, אם אני מסתכלת על הכל אני מעדיפה ובוחרת בכל זאת להישאר. אופציה אחרת – לא רוצה ולא מתאים לי. יאללה, אני מתחילה לחפש עבודה חדשה, והולכת לעשות שיחה עם הבוס שלי לגבי שינוי בתנאים, העלאה במשכורת, או כל דבר שיהפוך את המשך העבודה שלי כאן ליותר טוב. כי ככה אין מצב שאני ממשיכה.

אני ברמה האישית מעדיפה את האופציה השלישית.
הרי בכל מקרה, חוסר עשייה לא באמת עוזר לנו לשפר את המצב הקיים (מתוך הנחה שאנחנו רוצים לשפר מצב קיים). אז אם כבר את המצב הקיים אני מכירה ואפילו מתמודדת איתו ביומיום, תחשבו מה יכול לקרות אם אני מחליטה לבצע שינוי.. יש מצב שאולי אני אפילו.. אצליח לשפר לעצמי את איכות החיים (אוי ואבוי, איך מתמודדים עם זה?).
אגב, בחירה מודעת להישאר באותו המקום ולקבל את המצב כמו שהוא עד לבחינה נוספת של הנושא – זו גם עשייה.


[ואם כבר לשקוע בהגיגים על חצאי כוסות – אני תמיד מעדיפה ביומיום שלי את הזווית שבתמונה. משם, ללא קשר לכמות הקפה בכוס באותו הרגע, איכשהו הדברים תמיד נראים טוב יותר.. ]